הטיול שלנו במדגסקר

מדגסקר, וואו.

אחרי שסיימנו פחות או יותר את כל ההכנות לחתונה, התחלנו לחשוב על ירח דבש. אילוצים כאלו ואחרים הביאו אותנו לבחור בחודש יוני לטיול שלנו. הרבה מדינות הוצעו ונפסלו, שלוש נכנסו לרשימה הסופית, אף אחת מהן לא הייתה מדגסקר.

רצינו שילוב של טבע חי-צומח-דומם, ותרבות. רצינו גם מקום שיאפשר לחוות משהו שונה, קצת הרפתקאה אבל גם קצת לסיים באיזה חוף לשתות פינה קולדה מקליפת קוקוס ולקרוא ספר בבריכה. מפה לשם בעודי חוצה מקל וניל, מצאתי את עצמי תוהה איפה הכי כדאי לקנות אותם ובערך 10 דקות אח״כ מחפשת בגוגל מאפס חנויות וניל במדגסקר. מכאן הדרך לאינסטגרם ולויקיפדיה הייתה קצרה. תמונות של עשרות סוגי למורים, עצי באובב, מדבריות וחופים משגעים. סיפורים על תרבות שהיא שילוב אינדונזי-אפריקאי ועל אי שהתנתק ככל הנראה מהודו (כן הודו לא אפריקה, הלם!) לפני אלפי שנים, מה שהביא להיווצרות חי וצומם יחודיים (אנדמיים) אך ורק למדגסקר, ובראשם הלמורים כמובן.

יומיים אחר כך כבר הזמנו כרטיסי טיסה

קצת פרטים ״יבשים״

מדגסקר היא למעשה אי-מדינה. מדובר באי הרביעי בגודלו בעולם (אחרי גרינלנד, בורנאו וגינאה).

כ-90% מבעלי החיים באי אנדמיים לו.

השפה המדוברת באי היא מלגשית ואחריה צרפתית.

מדגסקר הייתה קולוניה צרפתית וקיבלה את עצמאותה מצרפת ביוני 1960.

המתיישבים הראשונים שהגיעו למדגסקר היו ככל-הנראה בני עמים אוסטרונזיים (ביניהם אינדונזים ומלזים), שהגיעו מבורניאו שבאסיה. אחריהם הגיעו מתיישבים גם מהאי המרכזי של אפריקה וכך נוצרה במקום תרבות שמשלבת בין המזרח לאפריקה.

ההשפעות המזרח-אסיתיות (בעיקר אינדונזיות) מורגשות מאוד עד היום, כך למשל הגידול המרכזי באי הוא אורז והמטבח המגלשי מבוסס כולו על אורז.

מרבית תושבי מדגסקר עוסקים בחקלאות ובין הגידולים המרכזיים באי ניתן למצוא כאמור את האורז אך גם בוטנים, קקאו, ציפורן והוניל כמובן שאגב מקורו בכלל במקסיקו. המלגשים מגדלים כ70% מתפוקת הוניל העולמית.

מדגסקר היא מדינה מדהימה, היא יפה בצורה בלתי רגילה, יש בה הכל מהכל, אנשים מחייכים ומסבירי פנים, ילדים שינופפו לך לשלום בכל הזמנות, זיקיות, לטאות וצפרדים בצבעים וצורות שהם מעבר לדמיון, חופים שמזכירים תמונות של שומרי מסך מהרשת וזה עוד לפני שהזכרתי את השקיעות של אפריקה ואת שמי הלילה שמוצפים בכוכבים. אבל יחד עם זאת היא גם מדינה לא קלה. האינפלציה בשמיים ומרבית אוכלוסיית האי עניה ביותר, מה שמפגיש את המטיילים עם מראות וחוויות לא קלים/ות ומעורר מחשבה על מה שעבורנו הרבה פעמים מובן מאליו.

טסים למדגסקר? ההמלצה הכי טובה שלי היא שתיקחו איתכם בגדים שאתם לא צריכים(בגדי ילדים מבוקשים במיוחד) / מחברות ועטים, אולי קצת משחקים קטנים שאפשר לארוז ובגדול כל דבר שימושי שעולה לכם בראש. לצד הדרך תיתקלו בהמון כפרים קטנים, תושבי הכפר ישמחו לקבל את מה שהבאתם ואתם תרוויחו טיול מרתק בכפר, היכרות ולמידה על החיים של המקומיים והמון המון חברים חדשים לרגע :)

עוד דבר שחשוב לדעת לפני שאתם אורזים את המזוודות. מדגסקר היא מדינה ענקית! וכמה שהיא גדולה כך התשתיות והכבישים גרועים. הנסיעות במדינה ממקום למקום ארוכות, הכבישים לעיתים לא סלולים ולעיתים סתם מלאים בבורות. לפעמים משאית חוסמת את הכביש ולפעמים טיסת פנים לא תצא היום כי מישהו אחר צריך את המטוס חשוב להגיע עם הידיעה וההכרה שהכל משתבש לטובה.

המקומיים קוראים לזה מורה-מורה (לאט לאט)

כדאי להצטייד:

• נעלי הליכה נוחות - אם חסינות למים מה טוב.
• מעיל גשם - במזרח חלק מהשמורות הן יערות גשם.
• קרם הגנה - חשוב! חובה! לא לשכוח ויותר מאחד אם אפשר, לשמור במקומות שונים בתיק למקרה שאחד יאבד. קשה מאוד להשיג קרם הגנה במדגסקר.
• אלתוש - כל מילה נוספת מיותרת.

המסלול שלנו (שלושה שבועות):

את הטיול שלנו אפשר לחלק לכמה חלקים

1. ימים 2-5, מזרח מדגסקר מטאנה, (Antananarivo) עד טואמסינה (Tamatave / Toamasina) ומשם טיסה בחזרה לטאנה. החלק הזה כולל שמורות פרטיות ולאומיות והמון למורים שלרוב לא חוששים כלל להתקרב למבקרים.

2. ימים 6-9, מערב מדגסקר, מורנדבה (Morondava) והצינגי (Tsingy De Bemaraha). למורנדבה הגענו בטיסה מטאנה משם נסיעה לצינגי וחזרה למורנדבה. החלק הזה כולל את שדרת עצי הבאובב המפורסמת, את מורנדבה שהיא עיירת חוף נהדרת וכמובן את הצינגי.

3. ימים 10-18, מרכז לדרום-מערב מדגסקר. כביש RN7 דרומה מאנטסירבה (Antsirabe) ועד טוליארה (Toliara). הכביש הוא למעשה National road, הוא מתחיל בטאנה ומסתיים בטוליארה. אנחנו בחרנו לנסוע ממורונדבה עד לאנטסירבה (ימים 10-11 של הטיול) ומאנטסירבה להתחיל את הכביש. כמובן שיש אופציה לטוס ממורונדבה לטאנה ולהתחיל בטאנה. החלק הזה כולל בין השאר את אנטסירבה, רנומפנה ואיסלו. אנחנו סיימנו אותו ביומיים ביפתי ואז טסנו חזרה לטאנה מטוליארה.

4. ימים 19-23 נוסי בה.

---

יום 1: Tel Aviv - Antananarivo

יצאנו בטיסה דרך אדיס אבבה לאנטננריבו (Antananarivo), בקיצור טאנה, בירת מדגסקר והעיר הגדולה ביותר במדינה. ב-13:40, נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי Ivato. בשדה השלמנו את סידורי הויזה, עלות של 35 יורו לאדם ל-30 יום, (יש אפשרות להוציא ויזה מראש, דרך האתר - עבורינו התהליך בשדה היה דיי זריז). עברנו את ביקורת הדרכונים ויצאנו לפגוש את פבריס המדריך שלנו לשבועיים וחצי הקרובים.

פבריס, יחד עם הנהג שליווה אותנו בחלקו הראשון של הטיול המתינו לנו בשדה ויצאנו ארבעתינו לדרך בנסיעה לעיר. לצידי הכביש מרחבים של שדות אורז, פרות וגם זבו (הבקר המקומי או פרקטית יותר, בהמה קדושה להינדו שלוש אותיות, לא פרה). המשכנו בנסיעה עד למרכז העיר לעבר המלון, בדרך חלפנו על פני אנקלי Anakelly (אולי האיזור העמוס ביותר בעיר) ונסענו ישירות למלון הראשון שלנו Maison d’Hôtes Mandrosoa המלון במיקום מעולה פניה שקטה ממרכז העיר, מוארת בשעות הערב!

במלון, יחד עם המדריך, עברנו בקצרה על תכנית הטיול שלנו, אותה תכננו בקפידה במשך כמעט חצי שנה, אחר-כך נסענו למשוך כסף מקומי, עבורינו, וע״מ לשלם למדריך (שילמנו מראש לכל הטיול). שקלנו גם לעבור בסופר (בטאנה יש קארפור גדול יחסית - מה שהיה נדיר למדי בהמשך הטיול) אבל החלטנו שאין צורך כרגע. הוזהרנו מראש שהאוכל במדגסקר לא מי יודע מה, ולכן הצטיידנו בהמון חטיפי אנרגיה ונשנושים מהארץ.

המשכנו לארוחת ערב מוקדמת במסעדה של מלון Palissandre. (ממליצה במקום על Le petit verdot אותה גילינו בהמשך ואף הכרזנו עליה כמסעדה הטובה ביותר בטיול שלנו - מרחק הליכה קצר מהמלון). חזרנו למלון וקרסנו לישון אחרי יום טיסות מתיש במיוחד.

מלון: Maison d'Hôtes Mandrosoa

יום 2: Tana - Andasibe

אחרי ארוחת בוקר קצרה במלון יצאנו בנסיעה מזרחה, לכיוון אנדסיבה (Andasibe).

רגע קטן של סדר וארגון: בסביבת אנדיסבה ישנן מספר שמורות, יערות גשם למעשה, ביניהם שני פארקים לאומיים - אנדסיבה (Andasibe-Mantadia NP) ואנלאמזואטרה (Analamazoatra), והשמורה הפרטים ואקונה (Vakona).

בדרך עצרנו בפרייראס (Réserve Peyrieras) שמורת זוחלים פרטית קטנה בה ניתן לצפות בסוגים שונים של זוחלים ודו חיים נדירים ואנדמיים למדגסקר כמו למשל הגולדן מנטלה (Golden mantella), צפרדע קטנה במיוחד, כתומה יפיפיה. פרט חשוב בעלי החיים בפרייראס מוחזקים בכלובים. חלקם גדולים ומרווחים יותר וחלקם פחות, לא אידאלי ולא בהכרח מתאים לכולם. עם זאת, שם ניתן לראות בעלי חיים נדירים למדי שככל הנראה לא תפגשו בטבע.

אחרי סיור של כשעה בפרייראס המשכנו לכיוון ואקונה. שמורה פרטית שהוקמה על ידי הבעלים של לודג׳ באותו השם. בואקונה, מתחילים בשייט של 10 שניות, לחציית תעלה קטנה של מים שמובילה לאי הלמורים שם ניתן לראות ארבעה סוגי למורים. מפגש ראשון וכיפי במיוחד עם הלמורים במדגסקר. הלמורים למעשה הובאו ל״אי״ הזה לפני 35 שנה, אז נאסר על גידולם כחיית מחמד במדינה וכאלו שהוחזקו בבתים של אנשים ולא יכלו לחזור לטבע, שוחררו באי הזה. הלמורים מפחדים ממים ולכן לא חוצים את התעלה בעצמם ונשארים באי. מול האי יש עוד אי קטן שלא נגיש למבקרים, בו שומרים למעשה על למור הסיפאקה הזהובה. ניתן לראות אותו מרחוק מקפץ לו בצעדים שמכונים לרוב ריקוד הסיפאקה. הסיור היה מהנה במיוחד הלמורים חברותיים מאוד ולא חוששים להתקרב ואף לטפס על המבקרים.

אחרי אי הלמורים המשכנו לסיור בשאר השמורה שם שוכנים קרוקודילים, לטאות, זיקיות וצפרדעים קטנות. כשסיימנו את הביקור בשמורה נסענו למלון, הזמנו מראש את ארוחת הערב (מאוד נהוג במדגסקר) ואחרי מנוחה קצרה יצאנו לסיור לילי בעקבות למור העכבר (mouse lemur) הקטן מבין הלמורים, פעיל בלילה. לסיור יצאנו יחד עם מדריך מקומי שידע לאתר את הלמורים האלו בחושך, ממרחק, היה מקסים.

את הלילה רצינו להעביר למעשה ב-Vakona Forest Lodge אך כשתכננו את הטיול לא היה להם מקום. בדיעבד, זה היה נפלא. במקום זה ישנו ב-Relais de Mantadia. מלון נהדר. ארוחת הערב במלון הייתה טובה בצורה מפתיעה, החדרים גדולים והמקום מהמם.

מלון: Relais de Mantadia

יום 3: Andasibe - Ankaniny Nofy

תכננו להתחיל את היום בסיור של 3 שעות בשמורת אנלאמזואטרה אך נאלצו לוותר עליו עכב התייבשות קלה. במקום זה יצאנו ב-09:00 לכיוון מנמבטו (Mananbato) משם נעלה על סירה לאנקניני נופי (Ankaniny Nofy).

הדרך הייתה ארוכה, אבל יפה במיוחד, המון כפרים קטנים בצידי הדרך, אנחנו עצרנו לבקר בשניים מהם. ביקרנו בשוק קטן, קנינו בננות, ושוגר אפל וראינו (מבחוץ) את הבתים הצנועים ותהליכים בהכנת האורז למכירה.

המשכנו לארוחת צהריים קלה ולאחר כ-7 שעות שכללו משבר קטן של משאית שחסמה את הדרך הגענו סוף סוף למנבטו, שם עלינו על סירה לאנקניני. בגלל העיכוב של המשאית, מבקרים נוספים התעקבו, ובמקום לשוט ישר למלון עצרנו באי קטן בדרך בו יערך בעוד שעה סיור לילי לצפיה בלמור הלילה הגדול ביותר, הeye eye. המזוודות שלנו לעומתינו, המשיכו ישר למלון.

יחד עם זוג נחמד במיוחד נוסף, המתנו להגעת המדריך ושאר הקבוצה לסיור הלילה, באי. שוחחנו, וצפינו בשמים מלאים בכוכבים. בכלל, לאורך הטיול פעמים רבות, בגלל מיעוט יחסי של תיירית במדגסקר, המטיילים שפגשנו אתמול הם גם אלו שפגשנו למחרת מה שיוצר קשרים נחמדים בין קבוצות של מטיילים מכל העולם, אנחנו נהנינו גם מההיכרויות האלו. אחרי שכולם הגיעו, התחלנו את הסיור. הגענו לנקודת האכלה של למורי ה-eye eye. צפינו בהם אוכלים קוקוסים ופותחים אותם עם הציפורניים. למדנו שהציפורניים של הeye eye לעולם לא מפסיקות לגדול ולכן חשוב שיפתח את הקוקסים בעצמו בעזרתן בנוסף, סיפרו לנו שהלמורים האלו נמצאים בסכנת הכחדה חמורה עקב רדיפה של שנים בידי המקומיים שהאמינו שהם מביאים מזל רע. בשנים האחרונות נעשים מאמצים כבירים לשקם את הזן ולשמור עליו ולצורך כך, מקימים עבורם איים יעודיים שם יוכלו לחיות בשלווה וללא סיכון. אחרי הסיור המשכנו למלון - Palmarium Hotel Ankanin’Nofy מלון מהמם בתוך השמורה.

פרט חשוב: באנקניני נופי יש שני בתי מלון של אותם הבעלים, Palmarium hotel ו-Palmarium beach. שניהם קרובים מאוד אחד לשני אך בעוד ש-Palmarium beach שוכן על חוף האגם המקסים, Palmarium hotel שוכן ממש בתוך השמורה, ויאפשר לכם לפגוש לא מעט למורים, במרפסת החדר. מומלץ בחום.

מלון: Palmarium Hotel Ankanin'Nofy

יום 4: Ankaniny Nofy

קמנו לבוקר שמשי בשמורה, המוני למורים משוטטים מסביב, חלקם הגיעו לבקר במרפסת החדר שלנו חוויה קסומה במיוחד. עשינו סיור מודרך של כשלוש שעות בשמורה, פגשנו ובעיקר שמענו את האינדרי אינדרי, למור הכתר, למור אדום בטן, ועוד. נהנינו מכל רגע בסיור. את שאר היום העברנו במלון, על חוף האגם ובין הלמורים.

אנקניני נופי היה אחד המקומות שהכי אהבנו בטיול, המקום המקסים יחד עם החוויה של זנים שונים של למורים שמסתובבים בלי פחד בין המבקרים מומלץ במיוחד.

מלון: Palmarium Hotel Ankanin'Nofy

יום 5: Ankaniny Nofy - Tana

עזבנו את פאלמריום מוקדם בבוקר בסירה לטאמטבה (Tamatave / Toamasina). בדרך תכננו לעצור בכפר דייגים קטן על ה-Panganales canal אבל גשם שהתחיל לרדת שיבש לנו קצת את התכניות. בטאמטבה ביקרנו בשוק מקומי (Bazary Be), הסתובבנו קצת ליד הנמל, ראינו תור בלתי נגמר של משאיות שממתינות בכניסה לנמל ולמדנו שהוא הנמל המרכזי במדינה ושלמעשה מרבית הסחורות יוצאות ונכנסות דרכו.

המשכנו לארוחת צהריים ב Hôtel Marina Beach, היה נחמד ביותר ואז נסענו לשדה התעופה לטיסה שלנו לטאנה. את הלילה העברנו בטאנה באותו המלון כמו ביום הראשון. בערב יצאנו בהליכה של 7 דקות למסעדת Le Petit Verdo שם אכלנו ככל הנראה את הארוחה הטעימה ביותר בטיול שלנו. ובחזרה למלון.

מלון: Maison d'Hôtes Mandrosoa

יום 6: Tana - Morondava

בבוקר יצאנו מוקדם מהמלון לכיוון שדה התעופה לטיסה שלנו למורונדבה (Morondava), מופתעים שוב מכמות האנשים ברחובות, דוכנים למכירת פירות וירקות בכל פינה והמון המון הולכי רגל, מכוניות, ואופנועים שחולקים את הכביש בהיעדר מדרכות. בדרך לשדה התעופה עצרנו בחנות של וניל. היה חשוב לנו לבחור וניל איכותי, כזה שלא יתקלקל לאחר מספר שבועות (וכן יש כאלה בשפע בכל פינה). בכל אופן, את הוניל רכשנו בחנות בשם L’Art des Épices. הוניל בחנות יקר יותר מהוניל בשווקים המקומיים אך אמור להיות איכותי ועד היום (חודשיים אחרי הטיול) הוא לא איכזב.

אחרי טיסה של שעה הגענו למורונדובה וגילינו את העיר האהובה עלינו בטיול. תמונות לא יעבירו את הקסם שלה, מזג האוויר חם משמעותית ממזרח מדגסקר, ברחוב המרכזי אפשר לראות את הנשים עם תערובת בוץ על הפנים להגנה מפני השמש, מזכרות של עצי באובב בכל פינה, מסעדות דגים ופירות ים (בכל זאת עיירת חוף) ועוד.

הלכנו להתמקם במלון ובמקום לאכול צהריים במלון החלטנו לאכול במסעדה בעיר בהמלצת המדריך. באיזור 15:00 יצאנו מהמסעדה לשמורת הבאובבים. הסתובבנו שם וצילמנו כמובן, עד אחרי השקיעה. ככל שהתקרבה שעת השקיעה עוד ועוד אנשים הגיעו והשדרה התמלאה. את היום סיימנו בארוחת ערב חביבה במלון.

מלון: Palissandre Cote Ouest resort & SPA

יום 7: Morondava - Bekopaka - המסע אל הצינגי

באיזור 07:15 יצאנו לבקופקה (Bekopaka), נסיעה לא קלה של כ-10 שעות, כולל עצירות. מבקופקה נצא מחר לצינגי. בדרך חלפנו שוב בשדרת הבאובבים. עצרנו לעוד הסתובבות קצרה וקצת צילומים, הפעם כמעט בלי אנשים ועם שמש מהממת של בוקר. אחרי סיבוב קצר חזרנו לרכב לנסיעה הארוכה והקשה ביותר בטיול. הדרך לבקופקה לא סלולה ומלאה בורות וגבעות, האוטו מקפץ כל הדרך, אבל זה לחלוטין פחות נורא ממה שחשבנו וממה שהכינו אותנו.

בדרך פגשנו נחש על הכביש ועצרנו יחד עם המכוניות לפנינו ואחרינו. לצלם ולוודא שהוא יורד מהכביש.אחרי בערך 4 שעות של נסיעה הגענו למקום ממנו ניקח ״מעבורת״ עליה יעלה גם הרכב שלנו, לעיירה בלו (Belo), שם נאכל צהריים ונמשיך בדרך. בהמתנה למעבורת, שוב יחד עם המבקרים במכוניות הנוספות, קבוצה של ילדים מקומיים עליזים במיוחד הראו לנו ריקודים שלהם, ביקשו שנעשה להם סרטונים ונראה להם, שיחקו איתנו וכו׳. היה נחמד במיוחד. עלינו למעבורת עם האוטו, חוויה מהממת גם בפני עצמה ושטנו לבלו. בבלו אכלנו צהריים, נתנו את הבקבוקים הריקים לילדים בעיר והמשכנו בדרך.

כ-10 דקות לפני ההגעה לבקופקה ישנה עוד מעבורת קטנה לעבור עם הרכב. זריזה במיוחד. בצד השני של הנהר בכפר קטן, פגשנו נשים מקומיות מפרידות את גרגרי האורז, עצרנו לרגע קצר להביט והמשכנו למלון. יום של נסיעה ארוכה במיוחד אבל לא מעט חוויות טובות ומיוחדות מהדרך.

מלון - Soleil des Tsingy - מלון מהמם עם נוף משגע לשקיעה.

יום 8: Tsingy

ב-7:00 יצאנו לכיוון הצינגי הגדול, בערך שעה של נסיעה והגענו, המסלול עצמו הוא 3 ק״מ ומורכב משלושה חלקים. לנו המסלול כולו לקח משהו כמו 4.5 שעות.

בחלק הראשון והאחרון של המסלול, הולכים ביער קטן, הליכה לא קשה. אפשר לראות קצת למורים ביער, אנחנו ראינו משפחה של סיפאקה לבנה וסוג של ספורטיב למור מתחבא בעץ. החלק האמצעי של המסלול הוא החלק המאתגר יותר. הוא כולל טיפוס על סלעים וסולמות ובשבילו מצטיידים ברתמה בתחילת המסלול (לביטחון בחלקים מסוימים) הנופים מרהיבים, שווים כל רגע וגולת הכותרת היא הגשר הגדול, בערך באמצע המסלול. בחלק מהמסלול צריך לעשות עצירות קצרות על-מנת שקבוצה קודמת תסיים לחצות / תרד מנקודות התצפית. ברמת העיקרון הייתי אומרת שהמסלול מתאים לבעלי כושר בינוני ומעלה, ללא פחד גבהים. כדאי לקחת בחשבון, יש כמה מעברים צרים אבל לא מידי. אחרי המסלול חזרנו למנוחה במלון

מלון - Soleil des Tsingy

יום 9: Bekopaka - Morondava

יום נסיעה בחזרה למורונדובה. עשינו עצירות נחמדות בכפרים בדרך.עצרנו בבאובב קדוש למקומיים ובבאובב המאוהב - עץ באובב חצוי באמצע שנראה כאילן הוא מתחבק.

לינה במורונדבה

מלון Palissandre Cote Ouest resort & SPA

יום 10: Morondava - Miandrivazo

החלטנו לקחת את הבוקר בקלות להתאושש מהנסיעות ומהצינגי. עשינו סיבוב בחוף הים של מורונדבה, פגשנו דייגים שחזרו מהדייג נשים שעובדות יחד עם הילדים על החוף, ממיינות אורז, ואורזות בשר. וגם קבוצות גדולות של ילדים משחקים בכדור ובעוד משחקים מאולתרים.

בצהריים אכלנו ב-le corelil - ממליצים מאוד מאוד (חוץ מהעובדה שצריך לקחת בחשבון שזמנים זו לגמרי המלצה שם) ויצאנו למיאנדריבזו (Miandrivazo), תחנה בדרך לאנטסירבה (Antsirabe). לא רצינו לעשות נסיעה ארוכה מידי לאנטסירבה ביום אחד אז והחלטנו לעצור בדרך רק ללינה במיאנדריבזו.

מלון: Soalia hotel

יום 11: Miandrivazo - Antsirabe

אחרי ארוחת הבוקר, עזבנו את מיאנדריבזו לכיוון אנטסירבה. העיר השלישית בגודלה במדגסקר. באנטסירבה ביקרנו בסדנת המיניאטורות מחומרים ממוחזרים. צפינו בהדגמה של הכנת גלגל אופניים, בכנות, דיי משעמם, אבל קצר. מאחורי הסדנה הייתה סדנת בדים מפות וראנרים לשולחן. את הבדים אהבנו מאוד וקנינו מהן תיק ושני ראנרים לשולחן. (המחירים לא זולים). בהמשך תכננו לבקר בסדנת אבני חן, אבל היא הייתה סגורה, יום ראשון. עשינו הליכה בעיר, עצרנו ליד דוכן ממתקים קטן ופגשנו ילדה שנראתה מבולבלת לידו. שוחחנו בעיקר בתנועות ידיים עם המוכרות וקנינו סוכריות לילדה ולעוד כמה ילדים שהיו בסביבה. הם שמחו וגם אנחנו. רוב הדברים היו סגורים, בגלל סוף השבוע אבל נקלענו להופעה ממש חמודה והתיישבנו שם יחד עם אנשי העיר. מיותר לציין שהיינו אטרקציה לא פחות מההופעה עצמה.

לינה: Plumeria Hotel

יום 12: Antsirabe - Ranomafana

חיכינו לבוקר כדי שהסופר שהיה סגור אתמול יפתח. עברו בסופר קנינו מחברות ועטים לילדים בדרך; הוספנו קצת ממתקים גומיות וקליפסים לשיער לילדים וכמה דברים לפיקניק לצהריים בשבילינו ויצאנו לכיוון רנומפנה (Ranomafana). נסיעה של 10 שעות כולל עצירות (אחד הכבישים היה סגור אז עשינו מעקף שלקח זמן). בדרך המדריך לקח אותנו לבקר בבית של מקומיים שמכינים שמנים מגרניום. חוויה לא קלה אבל מעניינת. הילדים כרגיל היו מקסימים. נתנו להם מחברות ועטים והמשכנו בדרך.

כבר בנסיעה החלטנו לוותר על סיור הלילה ברנומפנה. כבר ראינו את למור העכבר באנדסיבה, והבנו שהסיור פה הוא הליכה לצד הכביש וחיפוש אחר הלמור. העדפנו לנוח אחרי הנסיעה המתישה.

מלון: Thermal hotel

יום 13: Ranomafana

בבוקר היינו אמורים לצאת ב-7:30 לפארק רנומפנה אבל בגלל גשם שסרב להפסיק המדריך אמר שכדאי לדחות את היציאה בשעה. הגשם לא הפסיק גם אחרי שעה והתלבטנו מאוד אם כדאי לדחות את ההליכה למחר או לצאת למרות הגשם. בסוף החלטנו לצאת היום בכל זאת - לא החלטה נבונה במיוחד.

יצאנו בערך ב-10:30, בגשם קל למסלול, שעה שהלמורים פחות פעילים ובעיקר ישנים, במיוחד בגשם, מתכרבלים להם בצמרות העצים. בנוסף, בדרך כלל לסיור הזה יוצאים עם מדריך ו-animal spotter. במקרה שלנו כל ה-spotters היו באירוע בכפר ויצאנו רק עם מדריך. שילוב של מחסור בכוח אדם, השעה המאוחרת שיצאנו בה, וחוסר מזל - פגשנו רק שני סוגי למורים, במבו למור ווולי למור שפעיל בלילה.

מיותר לציין שלפני שנכנסנו ליער שאלנו איפה הanimal spotter ואמרו לנו שהוא כבר בתוך היער ונפגוש אותו שם (ממש ☺️). עדיין היער עצמו היה מקסים, ראינו גם את הזיקית בעלת העיניים האדומות שמתחזה לעלה ומאוד אופיינית לפארק.

התלבטנו מאוד אם לעשות את הסיור שוב מחר כדי לנסות לראות את הסיפאקה ועוד סוגי למורים ובסוף החלטנו לוותר

ויש לי כמה לקחים:

• רנומפנה, כמו אנדסיבה הוא יער גשם כלומר יורד גשם רוב השנה. העצה שלי, תתעקשו לצאת לטיול מוקדם בבוקר ב-7:30 גם אם יורד גשם. הגשם לא מאוד מפריע בהליכה בפארק העצים דיי חוסמים את הגשם וכשדיברנו עם קבוצות אחרות שיצאו מוקדם למרות הגשם הם סיפרו שראו המון למורים.
• לגבי צופה בעלי החיים - תנסו לוודא שהוא בא איתכם, יש משמעותית פחות סיכוי לראות למורים בלעדיו ☺️ אנחנו ניסינו לשאול אבל זה לא עזר לנו יותר מידי, ועדיין, אם היינו יודעים שהם לא נמצאים היום היינו דוחים את הסיור למחרת בבוקר.
• מעיל גשם, כובע צמר, ונעלי הליכה טובות חסינות למים יועילו מאוד.

למרות שלא ראינו את הסיפאקה, נהנינו מההליכה ביער. הוא מלא בצמחים זוחלים וחרקים מיוחדים.

מלון: Thermal hotel

יום 14: Ranomafana - Ambalavao

8:30 בבוקר יצאנו לאמבלבטו (Ambalavao). בדרך ביקרנו בפיאנארנטסואה (Fianarantsoa) סיבוב בעיר העתיקה וקצת בשוק, אהבנו מאוד את העיר. אחרי עוד בערך שעה של נסיעה הגענו לאמבלבטו. המדריך תכנן שנבקר ב-zebo market הגדול שם, אבל העדפנו לוותר על המראות הלא קלים. במקום, ביקרנו בסדנה חמודה לייצור משי ובעוד סדנה לייצור נייר.

מלון: Betsileo Country Lodge

יום 15: Ambalavao - Ranohira

יצאנו מוקדם בבוקר (7:00) לכיוון רנוהירה (Ranohira). אחרי חצי שעה של נסיעה הגענו לאנג׳ה (Anja), שמורה קהילתית לשימור למורי זהב הטבעת (king Julian). כבר בכניסה ראינו משפחה ענקית של למורים, היה מהמם, המשכנו למסלול קצר בשמורה לנקודת תצפית ולהסבר. אחרי שסיימנו את הסיבוב בשמורה יצאנו להמשך הנסיעה.

בהמשך הדרך עצרנו למנוחה קצרה ליד כפר מקומי, החלטנו לעשות סיבוב בכפר וזה היה אחד הביקורים הכי טובים בטיול. חילקנו לילדים מחברות ועטים, קצת סוכריות ועוד דברים שהיו לנו. ראינו את החיים בכפר, מרתק. הילדים היו סופר מתוקים וסקרנים, עקבו אחרינו לאן שהלכנו והפגישו אותנו עם כל בעלי החיים בכפר (עיזים, חתולים, כלבים, חזירים ומה לא). המשכנו בנסיעה והגענו לרנוהירה באיזור 16:30. כשהגענו החלטנו ללכת לראות את השקיעה ב-Isalo window יפה מאוד אך מלא באנשים שהגיעו לצלם.

מלון: Satrana Lodge

יום 16: Isalo

יצאנו בנסיעה לפארק איסלו (Isalo) באיזור 7 בבוקר. אספנו את המדריך המקומי, המדריך שלנו שילם על הכניסה לפארק ובאיזור 8 התחלנו את המסלול. ישנן מספר אופציות לטיול שמתאימות ליום אחד בפארק וכולן כוללות לפחות אחד משני מסלולים עיקריים, כאן נתתי להם שמות מקוריים שיהיה נוח:

1. המסלול לבריכה האחת (מסלול הליכה קליל אך בדרך לא מוצלת, בסוף מגיעים לבריכה מהממת)

2. המסלול לשתי הבריכות (מסלול הליכה בתוך קניון הליכה מעט מעט מאתגרת, בסופו מגיעים לשתי בריכות מהממות לא פחות)

בין האופציות ניתן לבחור לעשות את אחד המסלולים / שניהם עם נסיעה ביניהם / שניהם ללא נסיעה ביניהם (הליכה במקום). (אפשר לשחק עם נסיעה באמצע מכיוון שאת המסלול הראשון אפשר לעשות בהליכה עד הבריכה ואז חזרה באותה הדרך לרכב (יצריך נסיעה למקטע של הקניון), או, במקום חזרה לרכב באותה הדרך, ניתן להמשיך ברגל עד איזור הפיקניק ומשם לצאת ברגל למקטע השני.

אנחנו החלטנו לעשות את המסלול הארוך (שני החלקים עם הליכה ביניהם) משהו כמו 7 שעות כולל ארוחת צהריים באמצע.

בחלק הראשון (המסלול לבריכה האחת) הולכים 3 ק“מ עד בריכה מהממת שנראית כמן נווה מדבר / חוף ים באמצע הסלעים. ואז עוד 4 ק״מ לאיזור ארוחת הצהריים. ההליכה קלילה יחסית, לא מוצלת בחלק שאחרי הבריכה, אבל אם יוצאים מוקדם השמש לא מאוד מפריעה. אכלנו צהריים ואז החלטנו להמשיך לחלק השני, (המסלול לשתי הבריכות), 45 דקות הליכה בקניון עד לשתי בריכות מים לא פחות יפות מהראשונה. נכנסנו לשחות באחת הבריכות, כיף וקר ממש. לסיום הליכה של עוד בערך שעה עד האוטו.

כל החלק השני הוא בתוך קניון מוצל לחלוטין ואף קריר ולכן לגמרי ממליצה לעשות דווקא את החלק הזה בשעות החמות. תוך כדי ההליכה פגשנו למורים, ציפורים זיקיות ועוד. הפארק עצמו מהמם, שונה בתכלית מיערות הגשם שביקרנו בהם עד עכשיו. נהנינו מאוד.

מלון: Satrana Lodge

יום 17: Ranohira - Ifaty

יצאנו לכיוון יפתי (Ifaty) בדרך עברנו בעיירת הספירים אילקקה (Ilakaka). מדובר בעיירה קטנה שלפני 20 שנה חיו בה פחות מ-50 תושבים. ואז גילו את הספירים. מאז העיירה גדלה והיום מונה כ-60,000 תושבים. רובים מקווים למצוא יום אחד אבן בעלת ערך שתשנה את חייהם וגורלם. פרט מעניין הוא שרוב מכרות הספיר אינם בבעלות מלגשית אם כי בבעלות סרילנקים (ישנם גם מכרות בבעלות שוויצרית ועוד). העיירה היא לא איזור בטוח במיוחד להסתובב בו. אנחנו חלפנו עם האוטו ובחרנו גם להיכנס למבט קצר באחת החנויות (colorLines). לאחר מכן עצרנו בטוליארה לארוחת צהריים ואז המשכנו עוד שעה ליפתי.

מלון: La Bella Donna

יום 18: Ifaty

יום מנוחה ביפתי. את רוב היום העברנו בחוף של המלון במנוחה וגם קצת במשחק עם הילדים על החוף

לינה: La Bella Donna

יום 19: Ifaty - Tana

עזבנו את יפתי ולקחנו טיסה לטאנה. בטאנה אכלנו שוב במסעדה הנהדרת ביותר Le petit verdot (העדפנו בלי לגוון ולקחת סיכונים מיותרים).

לינה: Maison d'Hôtes Mandrosoa

יום 20: Tana - Nosy Be

ערב יום העצמאות המלגשי. את הבוקר העברנו בטאנה, הלכנו סוף סוף לשוק אנקלי (anakelly market) הסתובבנו במרכז העיר שהייתה מלאה בדוכנים וקישוטים לקראת יום העצמאות. השוק נחמד מאוד, צריך לקחת בחשבון שמומלץ מאוד לא לקחת דברי ערך עליכם לאיזור הזה, בו לא מעט כייסים. בצהריים עלינו על טיסה לנוסי בה (Tana - Nosy-be).

ימים 21-23: Nosy Be

הגענו לנוסי בה (Nosy-Be) כדי להינות מהחופים המשגעים ובעיקר לנוח מהמסע. החלטנו מראש שלא לקבוע ולתכנן שום תכניות / טיולים / ביקורים בזמן השהות שלנו באי ולהעביר את הזמן על חוף הים.

כשתכננו את הטיול רצינו להגיע ל-Andilana beach hotel אחד המלונות הטובים באי, אבל עקב טעות קלה בהזמנה, שלושה שבועות לפני שהגענו הבנו שזה לא יקרה. התחלנו לחפש מלון אחר ובסופו של דבר הגענו לMaison Ylang dive center. פה אעצור לרגע ואציין שזה המלון שאנחנו הכי ממליצים עליו בטיול. הגענו למלון קטן, משפחתי, ויחד עם זאת מתוקתק עד לרמת הפרטים הכי קטנים. העיצוב, הניקיון, החדרים, הבר, הכל הרגיש חדש ומקסים; החדרים מהממים ונוחים במיוחד, צוות המלון מורכב מקבוצה של אנשים נהדרים, אין מילים והחוף, וואו! המלון ממקום בחלק הדרומי של האי ואנחנו ממליצים עליו מכל הלב. מה גם שלחובבי הכלבים, במלון גרים שני רועים אוסטרליים שישמחו לעקוב אחריכם לים בכל הזדמנות.

את רוב הזמן באי העברנו על החוף במלון, מלבד יום אחד שהתפתינו לטיול יום לנוסי אירנג׳ה האי עם החוף הכי יפה בעולם. אובייקטיבית 😉